<h1>אהל מועד שער השבת דרך ח'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
מותר לישראל לתת שדהו לחרוש ולזרוע אותו בקבלנות והגוי עושה בו מלאכה אפי' בשבת ואף דמקבלי קבולת אסרו בתוך התחום התם מיירי בקבולת של בנין שאינו נוטל חלק בקרקע וכן פי' הר"מ אבל הר"א והר' ר' ברוך פי' שקבולת אינו אלא נוטל חלק בגוף הקרקע אלא שמקבל כו"כ המעות לבנות בית וליטע לו כרם ואם המלאכה בתוך התחום אסור להניחו לעשות' בשבת מפני הרואים שאינם יודעים שפסק עם הגוי וזה תימה דא"כ איך מותר לשכור שדהו לגוי ואפשר שהם לא אסרו אלא במקום שהעולם יודעין שמלאכה זו של ישראל שרואין אותו מכניס כל פירותיו לבית וכיון שכן ואינן יודעין שפסק עם הגוי אסור הואיל ואין דרך ליתן אותו באריסות אסור ליתנו בקבלנות שהרואים אומרים ששלוחי ישראל הם. כתב ר"ה לענין פורני וריחים שאם השכירה שנים רבות ונתפרסם מותר ע"כ ועכשיו נהגו להשכיר בין פורני בין מרחץ במקומותינו ואין לאסור מפני מראית העין שהכל יודעין שפורני ומרחץ נותנין בני אדם לשכירות. [כ"ב ע"א] ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לגוי טול אתה חלקך בשבת ואני אטול חלקי בחול דהואיל וקבלוה בסתם גוי בשליחותיה דישראל קא עביד ואם התנו בשעת קנייה לכך פי' שיהא שכר השבת לגוי אם מעט ואם הרבה ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו מותר ובלבד שלא יבואו לסוף לבית החשבון פי' שלא ידקדק הישראל ויאמר כו"כ נטלת אתה בשבתות אף אני אטול ימי חול כנגדם שאם עשה כן הוכיח שתנאו הראשון אינו תנאי גמור אלא הערמה וכן הדין בכל אומנות וסחורה או מלאכה שישראל וגוי שותפין בה שאם לא התנו מתחילה לעולם אסור ויש לו לישראל להניח לגוי שביעית הריוח היו שותפין בבהמה לא יועיל בזה שום תנאי ואסור משום שביתת בהמתו. כתב הר"מ אם לא התנו וראוי לחלוק השכר ולא הי"ל שכר שבת ידוע יראה לי שהגוי נוטל שכר שבת ידוע והשאר חולקין, הנותן מעות לגוי להתעסק בהם אע"פ שהגוי מתעסק בהן בשבת חולק עמו בשוה בכל שכר השבת שאין זה אלא שכר מעותיו והוי כשכירות כלים. ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות מותר להתנות ביניהם ואפי' לאחר שלקחוה שיעבוד הגוי שני ערלה ויאכל פירותיהן ויעבוד ישראל שנים אחרים ויאכל פירותיו דכל אחד אוכל פירות של שנה שעברה כנגד מה שטרח בהן באותה שנה.
ישראל שהיו לו שוורים ומשכירן לגוי לחרוש עד זמן ידוע וחרש בהן בשבת יש מתירין אם קבל הגוי עליו אחריות מיתה וגניבה וגם יוקרא וזולא והשתא הוי כמו צאן ברזל לישראל ויש אוסרין בכל ענין שאין הגוי יכול למכר' ובהמתו של ישר' נקראת הלכך הרי הוא מצווה על שביתתה.
